בחומרים פלסטיים החלו להשתמש לראשונה במאה ה-18, חומר הגלם היה כמובן ממקור טבעי; קליפת חרקים מומסת באלכוהול שהכינו בהודו ודרום מזרח אסיה. במאה ה-19 החומרים הפלסטיים עברו תהליכי אבולוציה שונים ושדרוגים למיניהם.
חלפו שנים רבות עד שבתחילת המאה ה-20 כימאים, ממציאים ואנשי עסקים החלו להבין את גודל הפוטנציאל סביב התעשייה המתפתחת באופן מרשים.
בתקופה זו התעשייה לא הייתה מפותחת טכנולוגית ולא היו ברשותה הכלים הדרושים לייצור המוני, אך הומצאו תחליפים טובים יותר לחומרים הפלסטיים ממקור טבעי.

בשנת 1938 הוגדר לראשונה על ידי חברת דו-פוינט המונח פלסטיק כ: “תרכובות מעשי ידי אדם של חומרים וכימיקלים בסיסיים”, כלומר לא עוד תחליפים לחומרים טבעיים אלא חומרים בעלי זכות קיום עצמאית.
מכאן ואילך השימוש בחומרים הפלסטיים הלך וגבר, ואף הואץ במהלך מלחמת העולם עקב המחסור בחומרים טבעיים מאזורים מסוימים בעולם ובמקומם נבנו שווקים ומוצרים חדשים המזוהים באופן בלעדי עם חומרים פלסטיים. למשל, פרטי ריהוט, חלקי מכוניות, אריזות, כלי בית ומוצרי חשמל.
שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 היו תור הזהב של תעשיית הפלסטיק. התעשייה נכנסה ושולבה כמעט בכל תחומי החיים; המחשב האישי וכל המערכות סביבו, ציוד למטבחים, אופנועי ים, מצלמות וידאו, כלי עבודה ועוד.
לשם המחשה בשנת 1979 היה היקף הייצור של תעשיית הפלסטיק בארצות הברית, לראשונה בתולדותיה, גדול מהיקפה של תעשיית הענק האמריקנית, תעשיית הפלדה.
מגמה זו נשמרת ונמשכת עד היום ורבים המוצרים שמשמשים אותנו ביום יום כולל המוצרים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר – כמעט כולם מיוצרים מהרבה פלסטיק איכותי.